מאמרים

מהיכן מגיעים רעיונות נפלאים/ אלון בן יעיש

למידה התנסותית- התפתחות אישית ובניית צוות

“היכולת להעלות רעיונות נפלאים היא המהות של התפתחות אינטלקטואלית- רעיונות נפלאים בנויים על רעיונות נפלאים אחרים.” (אלנור דיוקוורט’)

מאפיינים ותחומי התערבות
בלמידה מסורתית רעיונות מובעים באמצעות מילים בכתיבה או בהרצאה, ומקבלים המחשה בדוגמאות ספציפיות.
הלמידה ההתנסותית, לעומתה, מתחילה בחוויה האישית – התנסות ראשונית אותנטית הכוללת את כל מנגנוני הקליטה והתפיסה דרך הפעלה של כל מערכת החושים, והתמודדות המצרפת יכולות, מיומנויות וכוחות פיזיים, מחשבתיים ורגשיים. בהתנסות מתקבל משוב ישיר, מידי, המורכב מתוצאות המעשים של המשתתפים בלמידה, ומוביל להכללה ובניית עקרונות וכללים המגבשים דפוסי פעולה עתידיים.

כאשר ההתנסות מתרחשת בקבוצת אנשים – תוך כדי, ובאופן שתומך זה בזה מתרחש תהליך של יצירת קבוצה מלוכדת המספקת לחבריה ביטחון, שייכות, כבוד והערכה להגיע להגשמה עצמית. האינטראקציות וההשתקפויות ההדדיות מאתגרות את התפיסות האישיות של חברי הקבוצה, מייצרות למידה אודות עצמם, הבנות חדשות והתנהגויות חדשות.

מכאן, יתרונותיה של שיטת הלמידה ההתנסותית רלוונטיים במיוחד עבור קבוצות משימה (בקהילות, מוסדות וארגונים) הנדרשות לתפקד כצוות למען השגת מטרות, ולספק לחבריהם בסיס להתפתחות וצמיחה אישית.
מסגרת ושיטה-
“הדרך הטובה ביותר להגיד, היא לעשות.” (חוסה מרטי)

כלל אצבע בלמידה ההתנסותית והחינוך החוויתי (Out Door\ Experimental Education) הוא “לעשות את, ולדבר על”; ההתנסות- להעז להיות בתוך החוויה, לבצע עשייה בפועל, להתמודד עם קשיים ואתגרים שונים, ולחוש העצמה ומסוגלות מהצלחות אישיות וקבוצתיות. ולאחריה עיבוד ההתנסות בשיחה קבוצתית המבוססת על שיקוף ושיתוף רגשות ומחשבות מסייעת ליצירת המשגה והטמעה של התהליך בקבוצה, והרחבה של מיומנויות התקשורת.

הקבוצה הינה אבן היסוד של המסגרת הכוללת. זוהי מסגרת אינטימית שתפקידה להבטיח תחושת בטחון והשתייכות אצל המשתתף, על מנת להעז ולהתמודד עם אתגרים פיזיים, רגשיים וחברתיים חדשים. ערכה האמתי של הפעילות, ומשמעותה עבור הפרט נובעים מן הכוח הפנימי של יחסי אנוש אשר מתפתחים במסגרותיה השונות. בדגש חשוב מאד על התאמת היחסים בין המנחה לקבוצה לפי מאפייני הקבוצה – גיל המשתתפים, ושלב ההתפתחות בתהליך הקבוצתי.

הפעילות הקבוצתית תתבסס על תכנים רלוונטיים לקבוצה ולמטרות האישיות של חבריה בדרך של הצבת משימות שפתרונן מחייב יצירת קשר, הדדיות, אמון ושיתופי פעולה. בחלק מהפעילויות ישולבו אתגרים המחייבים התמודדויות עם אי וודאות ויישום פתרונות יצירתיים כדי לחזק את מרכיב הלמידה.
עקרונות מרכזיים
1. אזור האתגר– יציאה פיזית, תפיסתית ורגשית מחוץ לאזור הנוחות.
לפי מודל אזורי ההתנסות (CSP) ניתן לחלק את כל ההתנסויות האישיות והקבוצתיות ל-3 אזורים;

• Comfort- אזור הנוחות- מכיל את ההתנסויות השגרתיות והתמודדויות בסביבה מוכרת המעניקה לנו ביטחון ותחושת נוחות.

• Stretch- אזור האתגר- מכיל את ההתנסויות שנמצאות מחוץ לגבולות הנוח והמוכר- פעולות שמעולם לא נדרשנו לבצע, לתפקד בסביבה לא מוכרת. אזור הדורש התאמות חדשות שההתמודדות עמן בהחלט אינה נוחה, וכרוכה בחששות, אי ודאות ואף פחד. התמודדות מוצלחת באזור האתגר מובילה לחדשנות, חקירה, וקבלת החלטות, ומספקת תחושות הקלה, עוררות, מרץ, הצלחה ומסוגלות גבוהה אותם הגדיר הפסיכולוג ההתנהגותי בנדורה כ”תחושת מסוגלות” (Self Efficacy).

• Panic- אזור החרדה- מכיל את ההתנסויות שמעבר ליכולתנו לתפוס או להתמודד עמן וגורם לתגובות אינסטינקטיביות של לחימה, בריחה וקפיאה. תגובות אלו יכולות להופיע בסובלימציה (עידון) בצורה של כעסים, זלזול, האשמות, סרבנות, הימנעות, התעלמות, הסתגרות, אפתיה, דיכאון וכד’. שהייה\ הפסקת הפעילות באזור החרדה של הפרט ו\או הקבוצה הזה יכולה לגרום לעצירה והפרעה לתהליך הלמידה.
בשילוב בין המודל הפיזי של מעגלי ההתנסות, למאפייני הלמידה ההתנסותית, שמור תפקיד מרכזי למרכיב ה”הרפתקה”- מחייבת את הלומד לצאת מאזור הנוחות שלו, להתמודד עם אתגרים חדשים בצורה בונה ובטוחה, כחוויה המעוררת צמיחה והתרגשות גדולה, ומעצימה את תהליך הלמידה של המשתתפים.

תפקיד המנחה בהתאמת רמת האתגר לקבוצה. להוביל אותה בצורה מובנה ובטוחה מאזור הנוחות לאזור האתגר, ולהתמודדויות שיש בהן למידה וצמיחה. על המנחה לדעת לאבחן ולהכיר את הסימנים של אזור החרדה מחד, ולהכיר וללמוד את רף אזור הנוחות של הקבוצה בכדי לשמור את הקבוצה באזור המאפשר צמיחה ולמידה. תפקיד זה מכיל בתוכו את הבנת המהות והמיומנות הגדולה ביותר של המנחה בלמידה התנסותית, ומחייב אותו ללמוד ולהיות ערני למצבי הסיכון הבטיחותיים פיזיים ומנטאליים הכרוכים ביציאה של הקבוצה מחוץ לאזור הנוחות. ולזכור שלמרות שההנחיה היא קבוצתית, הגבולות של אזורי המודל הם אישיים וכל אדם מגיב בצורה שונה לגירויים שונים. מעבר לפגיעה בביטחון האישי של המשתתפים, תחושת כישלון ופגיעות תביא לפגיעה משמעותית בכוחה של הקבוצה להשיג את מטרותיה.
כאשר הקבוצה בתוך אזור הנוחות שלה היא “יוצאת לטיול”, היציאה מאזור הנוחות היא למעשה “יציאה למסע”.

2. בחירת ותכנון נושא – יצירת חיבור מתאים בין התוכן לתהליך הקבוצתי.
התפתחות התהליך קבוצתי מתואר במעבר בשלבים המופיעים בצורה עוקבת. כל שלב עמוק מזה שלפניו, וכאשר נשארו נושאים שלא עובדו דיים הקבוצה עלולה להיעצר בשלב מסוים. המעבר לשלב הבא תלוי באמון, ביעילות התקשורת, בלכידות הקבוצתית, בתהליכים הקבוצתיים וכמובן- בעבודת המנחה.
קבוצות העבודה בתחום הלמידה ההתנסותית הם קבוצות תוכן- תהליך, P.E (Psycho Educational), המכוונות לצמיחה אישית של המשתתפים ולשיפור היכולות והמיומנויות של חברי הקבוצה כפרטים, ו\או קבוצת משימה אורגנית. המודלים התיאורטיים לשלבי ההתפתחות בקבוצה מתארים 3-6 שלבים בהתפתחות התהליך הקבוצתי, כאשר ברמה המעשית ניכרים 4 שלבים עיקריים בקבוצות תוכן- תהליך;

שלב ראשון – “הקבוצה המדומה”
תיאור- בשלב זה חברי הקבוצה מגששים אחר דרכים לתקשר זה עם זה, להתמקד בדמיון בין חברי הקבוצה ולסמן את הגבולות החיצוניים של הקבוצה.
המטרה הקבוצתית- גיבוש מטרה וזהות קבוצתית, יצירת לכידות.
תפקיד המנחה- המנחה הוא הדמות הבולטת ביותר בקבוצה, ונתפש כבעל השפעה רבה בקרב חברי הקבוצה. הוא משמש “צומת” מרכזי לתקשורת בין חברי הקבוצה- המסרים המשמעותיים לקבוצה עוברים דרכו ולא באופן ישיר בין חברי הקבוצה, ואף לעיתים חברי קבוצה מפגינים כלפיו התנהגות תלותית ומצפים ממנו שיפתור את הקשיים והדאגות שלהם.

שלב שני – “הקונפליקט- מאבקים והתנגדויות”
תיאור- חברי הקבוצה עוסקים בשונות שבין חברי הקבוצה ומתחילים לבטא את עצמם באופן יותר חופשי בקבוצה. האינטראקציות מקבלות מאפיינים של מאבקים ועימותים כאשר חברי קבוצה מעתיקים את אופן וסגנונות ההתמודדות שלהם מחוץ לקבוצה אל תוך הקבוצה. זאת מאחר שכעת יש ציפייה בקבוצה להתאים ולשנות את ההתנהגויות האישיות לנורמות שמתעצבות בקבוצה. נוצרות תתי קבוצות ו”בריתות” בתוך הקבוצה.
המטרה הקבוצתית- יצירת מרחב קבוצתי המכיל שונות, עיצוב נורמות קבוצתיות ומתן לגיטימציה לביטויי תוקפנות כחלק מהאינטראקציות בקבוצה.
תפקיד המנחה- המתחים והתוקפנות שנוצרים בשלב זה, יחד עם הציפיות שנתלו במנחה בשלב הראשון באים לידי ביטוי גם ובעיקר בביקורת גלויה ועויינות כלפי המנחה. על המנחה להוות מודלינג- דוגמה אישית של יכולת הכלה לביטויי התוקפנות בקבוצה, לחזק ולהטמיע דפוסי תקשורת יעילים ונורמות- על ידי מתן משוב מידי ואיכותי בכאן ועכשיו של המרחב הקבוצתי.

שלב שלישי- “העבודה- קרבה והדדיות”
תיאור- הלכידות הקבוצתית מגיעה לשיאה. האינטראקציות בקבוצה מתאימות לנורמות שהתעצבו בשלב הקודם, וחברי הקבוצה חשים בנוחות לתקשר באופן חופשי וישיר ביניהם. נוצרים קשרים ומעורבות חזקה בין חברי הקבוצה בדגש על לקיחת אחריות להשגת המטרות הקבוצתיות. נוצרות נורמות לקבלת החלטות דרך שיתוף, שותפות באחריות, ויצירת הסכמה רחבה.
המטרה הקבוצתית- פיתוח מעורבות בין אישית, באופן של שוויון בתוך היחסים (לא בתלות או ניצול), בכדי לאפשר השפעות הדדיות.
תפקיד המנחה- התלות במנחה פוחתת וכעת הוא נתפש כדמות מסייעת ומייעצת שמנהלת את הקבוצה. על המנחה לעודד אינטראקציות ישירות באשר הן בין חברי הקבוצה, אך באופן גלוי לשאר חברי הקבוצה.

שלב רביעי- “השגת המטרות- סיום ופרידה”
תיאור- חברי הקבוצה עברו תהליך, ועתה הם פתוחים לשינוי התנהגויות וגישות. זה השלב היצירתי ההכרחי להשגת מטרות הקבוצה. עם השגת המטרות מופיעות שאלות לגבי עתיד הקבוצה. אווירת סיום מורגשת ועמה גם חששות מפרידה, חיפוש אחר מטרות עתידיות חדשות לקבוצה ומסגרות אפשריות אחרות להמשך קיום מפגשים קבוצתיים.

המטרה הקבוצתית-השגת המטרה הקבוצתית ועיבוד תהליך הפרידה.
תפקיד המנחה- עיבוד תהליך הפרידה עם חברי הקבוצה.6
מעבר לתפקידי המנחה בכל אחד משלבי ההתפתחות בקבוצה יש למנחה תפקיד מכריע בבחירת “תימות” (נושאי תוכן) שיתרמו להתקדמות התהליך הקבוצתי.

כל קבוצה מתקדמת בשני צירים: ציר התהליך (“הקול הקבוצתי”)- האופי המשתנה של דפוסי האינטראקציה בין חברי הקבוצה במסלול התפתחותה (כפי שמפורט לעייל), וציר התוכן (“קול המנחה”)- הידע הנרכש שמביא המנחה על פי הנושא המוגדר כמטרת הקבוצה, ומהווה גירויי למשתתפים לבדיקה התייחסות והרחבת המודעות.

ציר התהליך של הקבוצה הוא אוניברסלי וניתן לצפייה, וציר התוכן משתנה מקבוצה לקבוצה וניתן לתכנון ולבנייה. לפיכך אפשר לתכנן מראש את הנושא למפגש הקבוצתי ולהתאימו לשלב ההתפתחותי בתהליך הקבוצתי. בדרך זו מתקבלת נוסחה ליצירת יחסי גומלין בין רצף התוכן לתהליך. “התימות” מהוות החוליה המקשרת בין שני הצירים המבטאת את הנושא בד בבד עם המימד החוויתי שלו לתרכובת אחת של תוכן וחוויה התפתחותית. המיזוג בין ציר התוכן לתהליך מגביר את הבהירות, תחושת הכיוון והביטחון שהתופעות וההתמודדויות בקבוצה ניתנות לשליטה, בעלות משמעות שלבסוף יסתדרו. כמו כן הוא תורם לקוהרנטיות של הלמידה הן בענייני התוכן והן בעניינים שבין הפרט לזולתו.
לפי השיטה הנ”ל המנחה מתווה ומעצב את התהליך הקבוצתי בסימון הערך הקבוצתי המרכזי של השלב ההתפתחותי, הפיכתו לתימה, והבאת משימות ומטלות עמן הקבוצה אמורה להתמודד בכל מפגש ומפגש, בכדי להתקדם בשלבים אחר תהליך ההתפתחות שלה. כך לדוגמה, במפגשיה הראשונים של הקבוצה עדיף לתכנן פעילויות המעודדות את חברי הקבוצה ליצור קשר ולתקשר אחד עם השני סביב דמיון ומכנים משותפים בכדי לקדם את המטרה הקבוצתית של השלב הראשון- גיבוש זהות ולכידות קבוצתית.

3. מעשייה ללמידה – עיבוד ההתנסות והטמעת תובנות ולקחים.
“ספר לי ואשכח, הראה לי ואזכור, ערב אותי ואבין.” (קונפוציוס)
בכדי להגיע לתהליכי למידה אפקטיביים על המנחה להוביל ולהבנות מסגרת (Setting) שתסייע לחברי הקבוצה להגיע לתובנות משמעותיות לפרקטיקה בשגרת היומיום לפי התוכן הנבחר של הקבוצה. ביצוע ההתנסות בלבד מהווה מסגרת ללמידה, אך בעזרת עיבוד נכון ניתן למקסם את הישגי הלמידה והתרומה של ההתנסות לתהליך הקבוצתי.

המודל השכיח בלמידה התנסותית נקרא “מעגל הלמידה של קולב” והוא מורכב מ-4 שלבים:
שלב 1– ההתנסות- התמודדות עם אתגרים אישיים וקבוצתיים.
שלב 2– שיקוף\ רפלקציה- “מה היה?” תיאור ההתרחשות בפעילות ברמת העובדות וציון הדגשים המרכזיים בעבודה הקבוצתית.
שלב 3– הכללה והמשגה- “אז מה?” לנסות להוביל את הקבוצה לזיהוי עקרונות ודפוסים מהתמודדויות של הקבוצה בעבר, ואיך הן הופיעו\ השפיעו על ההתמודדות של הקבוצה עכשיו.
שלב 4– תכנון התנסות עתידית- “מה עכשיו?” לגרות את הקבוצה לבחון את העקרונות והמושגים שעלו בפעילות בשגרת היומיום שלהם, וכיצד ניתן ללמוד מהעקרונות האלו להתמודדויות שלהם בפעילויות הבאות או במציאות היומיום.5
חוזר חלילה- שלב 1- התנסות נוספת הבנויה ומבוססת על יישום העקרונות של ההתנסות הקודמת. בכך מעגל הלמידה הופך ל”ספירלה” שככל שהיא מתרחבת היא מדגימה את התקדמות הקבוצה הן בציר התהליך והן בציר התוכן.
קווים לתכנון ויצירת עיבוד משמעותי1 –
• הדגש את חשיבות העיבוד- תכנן והתאם אותו לרמה וליכולת הקבוצה ע”פ מאפייניה.
• בצע את העיבוד בסמוך לזמן ולמקום ההתרחשות- מומלץ מידית ובמרחב הפעילות.
• הקפד על רמת מיומנות הנחייה גבוהה- אתר את התגובות האותנטיות של המשתתפים ביחס לתימות והערכים הקשורים למטלות ולתהליך הקבוצתי.
• הובל נורמות של כנות, אמון, והכלה בדיון המאפשרות חשיפה ותובנות אישיות מעמיקות.
• שמור על גמישות וספונטניות- הקשב לקול הקבוצתי ושאב ממנו את התימות. במידה והתימות המתוכננות אינן עולות- אל תנסה להוביל את העיבוד לתימות שתכננת.
• המנע מהערכה של יכולות הקבוצה ביחס לקבוצות אחרות בעת העיבוד- הצמד לשיקוף ולתיאור האובייקטיבי של ההתמודדות של הקבוצה בפעילות.
• קבל שעיבוד יכול להסתיים באי וודאות וסימני שאלה.

הפניות:
Experiential Education
“איך הפכה קבוצה למושג פסיכולוגי” (רז.נ, 2005)
Bandura, A. (1977). Self-Efficacy: The exercise of control. New York: W H Freeman.
Dewey, J. (1938/1997). Experience and Education. New York: Simon and Schuster
Panicucci .J (2007) Cornerstones of Adventure Education, Adventure Education theory & Applications
שלבים בהתפתחות קבוצה\ זיו.י, בהרב.י (2001). בתוך: מסע קבוצתי, הוצ’ גל.
שילוב בין תוכן לתהליך\ אלמוג.א, יציב.ד, ערן.ב (2003)בתוך: אתר חומש- אגודה מקצועית לעו”סים העובדים בשיקום.